האספה הלאומית - נאומה של גב’ לורנס בון, מזכירת המדינה לענייני אירופה, בשם ממשלת צרפת (4 במאי 2023) [fr]
גבירתי יושבת הראש
גבירותי ורבותי חבר הפרלמנט,
הרשו לי לפתוח את דברי במובן מאליו. צרפת היא ידידת ישראל. לצרפת זיקה שאין בה דופי לביטחון ישראל. שלמותו של הקשר הרציף והידידות העמוקה המבוססת על זיקתנו לערכים משותפים, הם שמאפשרת לצרפת לנהל דיאלוג גלוי עם חברינו הישראלים ולהגיד דברים ברורים.
1/ לומר דברים ברורים זה קודם כל לנקוב בשמם הנכון. מן ההיבט הזה איננו יכולים אלא לדחות את השימוש במונח אפרטהייד שהוא מוגזם והשימוש בו שגוי לחלוטין.
אנו דוחים את המונח הזה, הנושא נטל כבד ושקשור בסבל ובזיכרונות רצחניים ובנסיבות ספציפיות מאוד. לעשות שימוש במתים אינו משרתת את מטרת השלום. אין צורך להשתמש במונח זה כדי להזכיר לישראל את התחייבויותיה הבינלאומיות, וכך אנו עושים ובה בעת אנו מזכירים את הוקעתנו את פעולות טרור שקורבנותיהן הם אזרחים ישראלים. המטרה היחידה שלנו היא שביטחון כל האזרחים, הישראלים והפלסטינים, יהיה מובטח. רטוריקה של הסלמה אינה תורמת למצב.
ברצוני להזכיר כאן גם את דבריו של נשיא הרפובליקה: "לעתים קרובות מדי, עבור אנשים מסוימים, עומד מאחורי קביעות אנטי-ציוניות שיח עוין לעם היהודי המזכיר תקופה אפלה בהיסטוריה שלנו. עלינו להילחם בנחישות ובעוצמה בצורות הסמויות של אנטישמיות הללו."
2/ כעת אפשר להגיע לסוגיית ההכרה בפלסטין כמדינה. אתה יודעים מהי העמדה הקבועה של צרפת. אנו תומכים בפתרון שתי המדינות, שהוא הפתרון היחיד שיאפשר לעם הישראלי והפלסטיני לחיות בשלום זה לצד זה. פתרון זה חייב להתקבל באמצעות משא ומתן, משום שהמדינה הפלסטינית חייבת להיות מדינה בת-קיימא, רציפה וריבונית – מדינה שהיא מדינה אמיתית עבור הפלסטינים, מדינה העונה לשאיפותיהם.
זאת הסיבה שההכרה במדינה הפלסטינית, כדי שתהיה בה תועלת, חייבת לקרות רק בתום משא ומתן.
יש דרך להשיג זאת: משא ומתן ישיר בין הצדדים, במסגרת המשפט הבינלאומי והפרמטרים המוסכמים הבינלאומיים, ובמטרה להקים שתי מדינות החיות בשלום ובביטחון בגבולות בטוחים ומוכרים.
הסדר צודק ובר קיימא של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הכרחי כדי להבטיח את הביטחון והיציבות של האזור. כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, צרפת מודעת לאחריותה לקיומו וליישומו של החוק הבינלאומי.
לאחרונה קיבלו על עצמם הצדדים מחויבויות בעקבה ובשארם א-שייח’. יש לעודד את הכיוון הזה. יש להמשיך לפעול להפחתת הסלמה ולפעול למען השלום.
נמשיך אפוא במאמצינו, ושרת החוץ, גב’ קתרין קולונה, תיסע לברלין ב-11 במאי הקרוב כדי לדון בנושא עם מקביליה הגרמנים, המצרים והירדנים. המטרה הינה לשרטט את הפרספקטיבות לעתיד המיידי.
3/ לסיום, בנושא הקריאות לחרם.
חופש הביטוי חייב תמיד להתיישב עם כיבוד הסדר הציבורי. חופש הביטוי אינו החופש להסתה ולאפליה.
יישוב הדברים מתבצע על ידי השופט. במקרה הנוכחי, השופט האירופי לזכויות אדם הגדיר מסגרת ברורה: קריאות לחרם מותרות רק אם הן נובעות מאדם פרטי ואינן מכילות דברי שנאה או אפליה. אין ספק שכל קריאה לחרם שתהפוך לקריאה לאפליה או לשנאה תיענש על ידי אותו שופט אירופאי.
בהקשר הזה, צרפת עמדה בהתחייבויותיה והפיצה חוזר מאת משרד המשפטים מיום 20.10.20, המבקש מהתובעים לפתוח בהליכים רק במקרה שהקריאה לחרם תלווה, ואלה המילים המדויקות, ב"הסתה לשנאה או לאפליה". הדבר עולה בקנה אחד עם פסק הדין של בלדסי בבית הדין האירופי לזכויות אדם, באישורה של וועדת השרים של מועצת אירופה כשהכריזה על ביטול ביצוע פסק הדין בלדסי נגד צרפת ב-13 באפריל. לכן צרפת לחלוטין בצד של החוק.
באופן כללי יותר, ממשלה זו נחושה ליישב בין שני העקרונות החיוניים לדמוקרטיה ולשלטון החוק: המאבק באפליה ובדברי משטמה, ובפרט באנטישמיות מחד גיסא, וחופש הביטוי מאידך גיסא. לעולם לא נתפשר על המאבק באנטישמיות. ואני מופתעת שכמה קבוצות פרלמנטריות קוראות תיגר על מדיניות הממשלה הזו.
*
לסיכום, גבירותיי ורבותיי, כפי שאתם מתארים לעצמכם, הממשלה אינה יכולה אלא לדחות את הצעת החלטה זו.
אני מודה לכם.